תכונות כלי הדם

  • יש בין 2000-3000 נימים בכל מ"מ מרובע זוהי כמות ענקית של נימי דם בכל שריר שלד בזמן מנוחה רוב כלי הדם שלנו סגורים. יש שסתומים שחוסמים את כלי הדם. בזמן מאמץ כל השסתומים נפתחים ובבת אחת (לפני שתפוקת הלב עלתה) כמות הדם עולה משמעותית. שריר התאומים מקבל 30 מ"ל של דם במאמץ עציים זה עולה ל80 מ"ל. עבור כל 100 גרם של שריר. כמות הדם שתגיע לטחול ולכבד תהיה קטנה יותר ותוזרם לשם רק למה שמיועד לחיים.
  • מה שיגביל מאמץ זוהי זרימת הדם אל השריר, הלב הוא מגביל מספר אחד של המאמץ. קודם כל צריך להתמודד עם מצב שהלב! צריך לעלות במדרגות ולעשות כושר מסויים.
  • האדפטציה הראשונה שקוראת כתוצאה מאימון אירובי זה קלפירזיציה. ז"א כמות גדולה יותר של נימים.

מה קורה בזמן מאמץ?

הוורידים תפקידם להחזיר את הדם ללב. בזמן מנוחה רוב הדם נמצא במערכת הוורידית. יש לזה משמעות קריטית לתחילת מאמץ, עד שהמוח יודיע ללב השרירים שלי בנתיים צריכים דם. ברגע שאני מזיז את השריר שרירי השלב סוחים את כלי הדם הוורידיים יש חזרה ורידית מוגברת ללב רק מהפעולה המקומית. זה גורם לנפח פעימה גדול יותר. זה כבר מגביר לי את התפוקה.

פעילות גופנית אירובית מתוך הוורידים

לאנשים מבוגרים יש מחלה שגורמת להסתיידות הוורידים (מה שרואים מחוץ לעור) רקמת הוריד נחלשת ואינו מסוגל לבצע את ההתכווצות, מה שיקרה כמות הדם מצטברת באזור השסתומים ונוצר בלון באזור זה. בעיקר זה מלווה באי ספיקת לב.

יש כאלה שגם השסתומים לא תקינים שמתבטאת בבצקות

מי שמפעיל את הגוף מזרים את הדם.

כשבן אדם כזה עושה פעילות גופנית רצוי שלא תהיה בעמידה כדי שיהיה יותר קל לחזרה הוורידית.

מה קורה לדם בזמן מאמץ?

אבי העורקים הוא בעל הלחץ הגבוה ביותר זרימת הדם גבוהה ביותר. לחץ הדם מודד את הלחץ של נוזל הדם על כלי הדם. הדיאסטולי במנוחה הסיסטולי בהתכווצות הלב. כדי שהדם יזרום לאיבר המטרה צריך שהוא יהיה מהיר, אך בחזרה, צריך להוריד את הלחץ. מבחינת המהירות, מהירות הגבווה ביותר בעורקים, איטית בנימים וחוזרת להיות קצת יותר מהירה מהנימים ופחות מהעורקים בוורידים.

איך זרימת הדם משפיעה על לחץ הדם?

כשאנו מתחילים פעילות גופנית אנחנו מפעילים את השרירים ואז נפתחים השסתומים. עכשיו אנחנו רוצים שהלחץ יהיה יותר גבוה ואז כלי הדם העורקיקיים מתכווצים בשביל לעלות את לחץ הדם בשריר. כל זה כדי להגביר את המהירות.

במקביל חזרה הוורידית עולה הסטרוק ווליום עולה ואז כמות הדם עולה לי.

העורקיקים התכווצו ואז לחץ הדם יעלה. ברגע שהמוח נתן פקודה לאחר 20-30 שניות ואז עולה תפוקת הלב מ20 ל25 ליטר.

בגוף יש לנו יש 5 ליטר. כדורית דם אחת שהייתה בלב תחזור לאחר דקה. כשאני יוצא למאמץ אני לא מביא דם נוסף אלא אותם 5 ליטר זורמים בגוף 5 פעמים בדקה אחת וזו הכוונה של 25 ליטר.

הלב מעביר בדקה הרבה יותר גדולה ואז העורקים והעורקיקים מתרחבים כדי לאפשר ליותר דם לזרום.

סיכום:

בתחילת המאמץ יש כיווץ וכתוצאה מזה ללחץ הדם. תוך מספר שניות 20-30 כלי הדם העורקיים מתרחבים.

הלב מתכווץ יותר חזק הוא זורק אותו בלחץ מאוד גבוה. לחץ הדם הסיסטולי עולה.

לחץ דם

לחץ דם של מישהו הרץ על מסילה העלו לו את השיפוע. ככל השמאמץ עולה ומתמשך, לא רק שלחץ הדם הדיאסטולי עולה אלא הוא יורד בין 5 עד 10 מ"מ כספית. מה שקורה שאין לי עומס על כלי הדם העורקיים. לעומת זאת לחץ הדם הסיסטולי עולה בהתאם לדרגת המאמץ אפילו עד 180 מ"מ כספית. זה אומר שפעילות אירובית מורידה לחץ דם וזה נמשך למשך 24 שעות לאחר אימון.

ז"א בן אדם בעל לחץ דם גבוה גבולי כדאי לו לנסות הליכה פעם ביום 6 ימים בשבוע ואז הוא שומר על הורדת לחץ הדם באופן גבולי. הליכה פותרת בעיה של לחץ דם בנוסף לטריגליצרידים וכולסטרול

לא צריך לבצע אימון אירובי עצים כדי להוריד לחץ דם מספיק 60-70 מאמץ.

בפעילות אירובית להבדיל מאנאירובית לחץ הדם ירד אך אנאירובי הוא יעלה

לחץ דם אנאירובי במאמץ מרבי:

  • הרמת משקולות סיסטולי 160 עד 250.
  • לחיצת רגליים מגיע עד 270.

קבוצות סיכון אנשים מעל גיל 50 או פחות מגיל 50 עם סכרת או כל אדם עם מחלה כרונית. לגביהם הם יהיו בrm12  הכי נמוך.

קבוצת סיכון יכנסו גם אנשים עם כולסטרול גבוה וטריגלצרידים.

בן אדם בגיל 50 לא יכול להתמודד עם לחצי דם כאלה גבוהים, אסור לנו להרשות לבן אדם בקבוצת סיכון לבצע מאמץ אנאירובי מרבי!

לחצי דם דיאסטולים וסיסטולים

הידרואלי:מתאים את עצמו לכוח של הבן אדם.

מעל 40% מכיווץ השיריר העורקים חנוקים. אז אין זרימת דם בשריר זמן העבודה. ככל שהשרירים יותר גדולים יותר כלי דם חסומים וזה מעלה עוד יותר את לחץ הדם. בגלל זה באיזומטרי אני בכיווץ בחניקה כל הזמן לכן לא מומלץ עם קבוצות סיכון לעבוד. כך ובמאמץ קונסטרי אקצנטרי תמיד יש כיווץ ושחרור.

בידין הדיאסטולי עולה יותר מכוון שזהו קבוצת שרירים קטנות. כשהן הן עובדות עבודה אירובית יש הרחבה של כלי דם ומכיוון שהיא מקומית וקטנה.  אם אנו עובדים עם קבוצות סיכון עבודה עם ידיים מעלה את לחץ הדם יותר.

במנוחה נשאר מתוך 20 מ"ל חמצן לשריר נשאר רק 5 מ"ל חמצו

במאמץ נשאר 15

אם הוא מאומן זה 18.

ז"א אימון משפר מאוד את הvo-2o difrence.

ע"י זה מעלים את הקפלירזציה, מיוכונדריה ומיוגלובין.

כמות החמצן נשארת קבועה בעורקים אך במנוחה יוצא המון חמצן ככל שהמאמץ שלי עולה אני יכול לנצל יותר חמצן מהדם. אצל מאומנים אירובית הav-20 diff יהיה יותר גדול! פר מאמץ נתון. אם שניהם ירוצו 10 קמ"ש מאומן ולא מאומן המאומן יוכל לקלוט יותר חמצן שזה יותר משמעותי.

איך מעלים את צריכת החמצן בשרירים כתוצאה מאימון?

  • העלאת תפוקת הלב
  • a-vo2diff עולה
  • אימון משפר את זרימת הדם לשרירים
  • מעלה את כמות הנימים והשרירים
  • מעלה את כמות המיטוכונדריה ואנזימים אירוביים

חלוקת הדם לאיברים

חצי מהדם במנוחה בתחזוקה (כבד טחול מעיים)

20% עובר לשרירים 4% ללב למוח 14%.

במאמץ: 80-90% מהדם לשרירים.

בזרימת דם מרבית במאמץ עצים כמות הדם בטחול ובכבד הינה רק 1% ולא יתפקדו רק ידאגו שהתאים האדומים לא ימותו. לכן לא מומלץ לאכול לפני.

יש תפקיד חשוב לעור בזמן מאמץ. במאמץ קל כמות הדם לעור עלתה כי דם הולך לפריפריה כדי לשחרר חום כמה שיותר מהר. במאמץ מקסימלי שאי אפשר לבזבז דם על משהו שלכאורה מיותר גם העור נפגע.  ואז נפגע מנגנון הקירור. אז עומס החום מעמיס עלינו. עיקר הבעיה היא שיש עומס חום כבד.

שרירים: מ20 אחוז ל90 אחוז מנוחה למאמץ. במאמץ מקסימלי כל מה שמעניין את הגוף הלב ומוח כרגיל.